חכה חכה כשאבא יחזור הביתה…

pinkבילדותי לא פעם שמעתי את האיום על זה כשאבא יחזור מהעבודה, המסכן, יאלץ לשמוע על כל מה שעוללנו לאמנו, לאחינו, או לרהיטי הבית…

לצערה של אימי, אבי הרגוע והשקט לא היווה איום מספיק עבורנו ומקסימום תגובה שהוא הצליח להפיק (מלבד שיחות ארוכות) היתה האמירה שלו, שהגיעה אחרי שבאמת באמת עברתי את הגבול: ״לא מתאים לך…״.

יתכן והמשפט ״חכו כשאבא יחזור, הכל אספר לו…״, כן עשה לנו משהו, אחרת הוא לא היה נשלף כל אחר הצהריים בתדירות כזו.

לאחר שכנועים עקרים להושיב את בני להכין שיעורי בית, גם אני גיליתי את משפט הקסם ״אתה יושב או שאני מתקשרת לאבא?!!״

אמנם בהתחלה בעלי לא הבין את פשר השיחות באמצע העבודה הרי ידוע שאני לא פריירית, ״אין לך מושג איזה פלא זה עושה״, אני מסבירה לו, ״זה האיום היחידי שעובד, אפילו יותר מחרם כללי על הטלוויזיה ושות׳… אני רק מרימה את הטלפון והילד רץ להתיישב.״

גם בעלי אדם רגוע מאוד, אז מה קורה פה?

חשבתי על זה רבות והמסקנה שלי היא שפשוט חשוב לילדים מה אבא שלהם חושב עליהם!

כן, את יכולה ללדת, לחתל, לדאוג, לרוץ לפגישות בית ספר, לבשל… אבל בסופו של יום הם- הילדים רוצים אישור מאבא שלהם.

מתחילת החופש הגדול, הבת הגדולה שלי רובצת בסלון על הטלוויזיה.

לחשוב לעזור לאמא? להרים את הכוס הריקה למטבח? מה פתאום… הרי יש החממה בדיוק בדיוק עכשיו. ברוב ייאוש פניתי לאדון אבא. והוא לקח אותה לשיחה שהכותרת הראשית שלה היא ״כשאני לא כאן, אני מבקש שתעזרי לאמא״, ומאז… תענוג. היא מתנדבת מעצמה אפילו לעשות כלים.

והשיא היה יום אחד כשהיא באה מיוזמתה והפתיעה אותי ״אמא, אם אני אשטוף את הכלים שבכיור, תגידי לאבא שעזרתי לך?״

כן, בטח שאגיד…

Comments

comments

Powered by Facebook Comments

Leave a Reply