קצת עליי- דבר העורכת 2016
לאחר כמה שנים שהבלוג פעיל החלטתי להוסיף ולספר עוד על עצמי.
אני מאמינה שבלוגר/ית שלא נותן מעצמו, הוא לא בלוגר אמיתי בעיניי. וחשיפה זו נתינה. החיים הפרטיים שלי חשופים בכל פוסט במידה מדודה, אבל ביחד, מי שיקרא את כל הבלוג כולו, יכול להכיר אותי במידה רבה.
מי אני?
אני אמא, אני רכזת קהילה בנעמת מרחב העמקים, אני מתנדבת ב "מאמא דו" פרוייקט להעצמת נשים צעירות בקהילה.
אני עפולאית, אני מזרחית גאה, אני פמיניסטית שמכירה בחשיבות הגברים בעולם הזה.
סבתא רבא רבא שלי היתה מיילדת ומוהלת במרוקו, תארו לעצמכם באיזה מעמד היא היתה וכמה פתיחות ושיוויון נהגו שם אם הקהילה קיבלה מוהלת בטבעיות. המורשת של משפחתי היא חלק ממני ומשם אני שואבת את דרך החיים שלי.
שנים הייתי מה שנקרא "סטודנטית נצחית", מסוג האנשים האלו שנכנסים לאקדמיה, ופשוט נשאבים לשם. התחלתי מארבע שנים לימודי עיצוב גרפי והמשכתי עם 3 שנות לימודי תואר ראשון במדעי החברה עם התמחות בתקשורת.
עבדתי הרבה במקומונים. בהתחלה בעיצוב גרפי, בהמשך בכתיבה ואח"כ בעריכה. אני ראש גדול, עושה הכל לבד. אוהבת עצמאות ולכן מאוד אוהבת את הבלוג שלי. הבלוג לא נתון לשום שיקול מערכתי ויש לי חופש יצירה מלא בו.
אני אישה מאמינה ויש לי כמה "ייעודים" בעולם הזה, שאני פועלת להגשמתם.
לא אשתף אתכם בכולם, אבל בזה שנוגע לבלוג שלי ולכל העשייה החברתית שלי, אני מאמינה שאני בתפקיד "פותחת השער". כשיש מקום ישראלי, אני "פותחת את הדלת" להיכרות של אנשים עם המקום. גם בקרב חברותיי אני אוטוריטה מוסמכת בשלב תכנון טיול משפחתי, לאן כדאי ללכת, היכן כדאי ללון והיכן כדאי לאכול ולטייל. באופן כללי אני יודעת לזהות מה טוב.
חשובה לי מאוד האותנטיות של הבלוג ושל ערוץ היוטיוב שלי. למעט פוסטים בודדים, ברובם התמונות הם תמונות שאני צילמתי, שמתארות את המציאות כפי שהיא והכתיבה היא כתיבה אותנטית שלי עם האמת (הסובייקטיבית, אבל אמת) שלי.
לפי דעתי בלוג חייב להיות עשיר ומלא בתכנים, בדיוק כמו שליאונרדו דה וינצ'י לא הסתפק בציור וחקר עוד הרבה תחומים אחרים, גם על הבלוגר להיות עם ראש פתוח לחקור ולכתוב על עוד דברים. לדוגמא אני אוהבת בלוגריות אופנה שפתאום יוצאות עם פוסט ובו מתכון אהוב מבית סבתא.
למרות האמור אני עוסקת ב- 3 תחומים עיקריים: תיירות פנים על כל המשתמע מכך (טיולים, מלונות, צימרים ומסעדות טובות), אופנה ולייף סטייל ואיפור וטיפוח.
איך הכל התחיל?
עבדתי כעורכת בעיתון. למרות היותי שכירה, הבעלים נתנו לי יד חופשית בהכל, בכתיבה, בעריכה, בגרפיקה, בעיצוב. מה שגרם לכך שמאוד נקשרתי לעיתון והרגשתי אותו כשלי. כל הצד השיווקי של העיתון התנהל בצורה גרועה והעיתון ספג הפסדים כבדים וחובות לבית הדפוס, עד שהבעלים נאלצו לסגור. הייתי שבורה. הקמתי את העיתון מאפס. זה היה מפעל שלי ועכשיו הוא בפח.
חשבתי לעצמי שהבעיה העיקרית של העיתון היא מחירו היקר של הדפוס (שנבע כתוצאה מהתייקרות הנייר). חיפשתי אפשרות לעקוף את הבעיה הזו והחלטתי על האינטרנט. נכון שגם כאן צריך לשלם על "אירוח" אבל במחיר של הדפסת כ- 10,000 עותקים לעיתון בשבוע אפשר "לחיות" באינטרנט במשך שנה שלמה.
לצערי אני לא כל כך קוראת בלוגים, אני קוראת ספרים. לא בגלל שהנושאים לא מעניינים אותי, יותר בגלל שאני שונאת את הטכנולוגיה. אני עטופה בטכנולוגיה הזו כל חיי, כך שבשעות הפנאי שלי אני מתנתקת ממנה. אני אוהבת את מגע היד בדף, בספר. אגב, את הפוסטים שלי אני כותבת על גבי מחברת ורק אח"כ מדפיסה.
הדברים המיוחדים בלהיות בלוגרית הם היכרות עם אנשים מרתקים. בדר"כ אנשים שלא היה יוצא לי להכיר במקום הנוח שלי. אנשים שחיים רחוק ממני בהרבה מובנים וזה תמיד מרתק לראות דרך חיים שונה ואמונות שונות.
מבחינתי הבלוג הוא חלק ממכלול שלם (ביחד עם היוטיוב, האינסטגרם והפייסבוק שלי). יש לי חלום לעתיד: הייתי רוצה לקבל הזמנה לסקר מקום מיוחד בחו"ל.
Comments
Powered by Facebook Comments