הפאזל של פסח
כשהייתי סטודנטית, דרור גוטליב, המרצה שכולנו הערצנו, הזהיר אותנו מפני השימוש בדימוי הפאזל "בכל פעם שלאיזה ארט דיירקטור מחורבן אין שום רעיון, הוא משתמש בדימוי הפאזל. חסר לכם שתעשו את זה!". אני מקווה שהוא לא ירדוף אותי עכשיו כי השבוע האחרון של פסח, מזכיר לי פאזל יותר מכל (קוראים לזה תצרף בעברית…). אתם עובדים על חלק חלק ופתאום בצורה מופלאה החלקים מתחברים יחדיו, התמונה מתבהרת והבית נקי ומסודר, כמו שלא היה מאז פסח שעבר.
בשיא האטרף של חיבור חלקי הפאזל הענקי הזה, את עושה "פוס" ורצה להספיק לקנות מתנה לחמותך ואיזה בגד לילד ואז, דווקא אז, במקרה הטוב, את פוגשת את המעצבנת ההיא עם המניקור המושלם שטוענת שהיא שלא מנקה לפסח כי "אצלה נקי כל השנה" (חוץ מהפעם הזו שביקרת אצלה ואפילו מים פחדת לשתות מרוב הזעזוע) במקרה הרע את פוגשת את הג'אדאית שחייבת לפרט לך בדיוק מה היא כבר עשתה (הכול) ומה עליה עוד לעשות (כלום, היא פנוייה לשגע לך ת'שכל) כשהיא מבזבזת לך את שארית הזמן שבקושי יש לך, את מלבישה אותה במחשבות במדי רס"ר, אכן, פלא שהצבא עוד לא גייס אותה לצורך מבצעים מיוחדים, את מסכימה עם עצמך. את נכנסת הביתה ומודיעה מראש שאת לא הולכת לכניסות חינם האלו שבנק הפועלים מארגן כי יש שם לחץ אטומי של זן נחות הנקרא אנשים וכאלו פגשת כבר מספיק היום, אבל למרות זאת את תלכי, כי אם הזמינו- אז הזמינו, לא נעים להעליב את הגמד (של הבנק, לא שלך…לך, כידוע, אין שום גמדים!).
ועוד לא אמרתי מילה על ליל הסדר. אני מעדיפה להשאיר אותה לליעד שהם, שבספרו "אקסטרה סמול" מתאר ליל סדר טיפוסי שמתחיל עם שירות הסעות לסבתא, ממשיך עם המרוץ אחר ההגדה- "הבן של בן-דוד שלי, ילד בכיתה ב', קורא קטע מההגדה, הברה, הברה. "בחיים לא נגיע לאוכל בקצב הזה', לוחש לי אחי באוזן", ומסתיים במיזוג גלויות- "המארחת מגישה לשולחן פלפלים ממולאים באורז…סבתא שלי כמעט נחנקת "בעדה שלנו," היא אומרת, "אורז זה חמץ!"
פסח שמח, יקירותיי!
לילך דה-פז
Comments
Powered by Facebook Comments