לא על הפייסבוק לבדו

לילך דה-פז

מאז שהתחברתי לפייסבוק (אל תצחקו אבל זה קרה רק לפני חודש…) אני שואלת את עצמי על מה כל הרעש, מה זאת כל הילדותיות הזו? האם חזרתי אחורה בזמן ונחתתי ישירות בתיכון? מה פשר ה"לייק"? לנוכח תמונות מכוערות המקבלות כ- 10,000 לייקים, אני מבינה שזהו מדד המקובלות החדש. מה השלב הבא? ערוץ טלויזיה אישי לכל אחד?

בספרם "מחוברים" טוענים החוקרים ניקולס א' כריסטאקיס וג'יימס ה' פאולר כי יש השפעה של החברים של החברים שלכם- עליכם, אפילו מבלי שתכירו אותם! למעשה חבר של חבר שלכם יכול להשפיע על מידת אושרכם, על בריאותכם, על אושרכם ואפילו יכול לגרום לכם להשמנה!

החוקרים בספר מצאו כי אנשים שלחבריהם יש יותר חברים, היו מאושרים יותר (הכוונה בספר היא לחברים אמיתיים), לעומתם, מחקר שפורסם בכתב העת Personality גילה שיש קשר ישיר בין מספר גבוה של חברים בפייסבוק לבין אופי נרקסיסטי ודימוי עצמי ירוד. מייקל אוסטין פרסם בבלוג "אתיקה לכולם" כי הפייסבוק הוא המקבילה הווירטואלית של עמידה על הגג וצעקה: "תראו אותי! תסתכלו מה עשיתי היום!". אוסטין הוא מבין מתנגדי הפייסבוק החריפים ביותר שטוען כי יש בפייסבוק אשלייה של אינטימיות וכי הוא מטפח אנוכיות. למעשה, הוא ממליץ לכל אחד לעשות הפסקה של 30 יום מהפייסבוק . הפסקה שלטענתו יכולה להפוך אותך לאדם טוב יותר ולפנות לך זמן למערכות יחסים משמעותיות ואמיתיות.

מה אני חושבת? כמו בכל דבר הכל תלוי במידה. אם הגעתם למצב שאתם כותבים הערות מטופשות כמו "היום בישלתי ספגטי עם פטריות מדהים!" או לחלופין הודעות דרמטיות כמו "אני בהריון!" (כן. אל תתפלאו. דבר כזה התרחש במציאות), אולי כדאי שתשקלו את ההצעה של מייקל אוסטין בדבר הפסקה מהפייסבוק.

הבעיה היא שלמרות שהחלטתי מההתחלה להצטמצם ולהתחבר רק לקרובי משפחה ולחברות אמיתיות, הפייסבוק, משום מה, החליט להפוך לאמא הפולנייה שמעולם לא היתה לי והוא פשוט לא מפסיק לנדנד לי להיות יותר חברותית. לפעמים הוא לא משאיר לי שום ברירה אלא לדמיין את אדון מארק צוקרברג חמוש במטפחת וסינר ומנג'ס: "תראי איזה חמודה נועה, את בטח מכירה אותה, אולי תציעי לה חברות, מה את אומרת?, אולי תלכי לבקר אותה ב (דף ה) בית?, מה, את לא רוצה!?, נו, לא פלא שיש לך רק 50 חברים…"