עולם הקישקושים

אמא שלי מספרת שהיתה לה בעיה רצינית עם ועד הבית כשהייתי קטנה. הם התלוננו על הילדה שמקשקשת ומציירת על כל קיר בבניין.

מסתבר שזה היה התחביב שלי- לצייר בכל מקום. בסופו של דבר אמא שלי הקצתה לי קיר צדדי ליד מכונת הכביסה בו יכלתי לצייר באופן חופשי ואימי היתה צובעת אותו בלבן מדי פעם ובכך מעניקה לי דף חדש, לבן ונקי. (יכול להיות שהיום היא היתה מצלמת את זה לפני הצביעה/מחיקה). חוץ מזה גיליתי באופן עצמאי את הצד הפנימי של השולחן בו ציירתי וכתבתי חופשי.

מה זה הצד הפנימי של השולחן?

אם תרדו לריצפה, תתכופפו מתחת לשולחן ותשכבו כשפניכם כלפי התיקרה- תגלו אותו. הצד הפנימי של השולחן. עולם שלם שאף אחד לא חקר. זה היה העולם הסודי שלי. שם כתבתי וציירתי ועשיתי ככל העולה בדמיוני. שם מסתמנת תחילת הקריירה שלי כמעצבת גרפית. אני זוכרת מה רבה היתה הפתעתי כשיום אחד עברנו דירה ולפתע השולחן היה הפוך וכל עולמי גלוי בפני רחוב שלם ושני סבלים.

גיליתי לילדיי את הסוד של הצד הפנימי של השולחן והם נהנים ממנו ביחד. שניהם על הגב, יוצרים להם עולם משלהם, בו אפשר ורצוי גם לצאת מהקווים, לכתוב ואפילו סתם לקשקש, "עולם הקישקושים".