למרות שהיתה לי שנה קשה מאוד שבמקרה נפלה על כיתה א' של בני, עדיין הייתי מופתעת כשהמורה קראה לי בסוף השנה לומר לי שהילד חמוד, מתוק, חברותי ו… מתקשה בקריאה ובשפה.

החלטתי לעשות הכל כדי לעזור לו להתקדם, ניסיתי כל מיני שיטות למידה ואני מביאה כאן את מה שהצליח לי מתוך כוונה לעזור להורים אחרים. הייתי רוצה לומר שאפשר להעזר באחים/ סבתות ועוד, אבל המציאות היא אחרת ובסופו של יום, לאף אחד, חוץ מלהורים אין סבלנות ומוטיבצייה להשקיע בילד. אנחנו יישמנו חלוקת תפקידים בה האבא מקדם אותו במקצוע שהוא חזק בו (אצלנו זה היה חשבון) כדי שהוא ימשיך לחוות הצלחות ואני לקחתי עם עצמי את שיעורי הבית בשוטף ואת ההתקדמות בשפה.

מה עזר לי לאורך הדרך?

"תודה שאתה לומד איתי"

זה התחיל מהרבה מחמאות, חיזוקים "איזה יופי אתה כותב", "איזה חכם" ואז קראתי קטע ששינה את התפיסה שלי לחלוטין. כל דבר שאנו מודים עליו- מועצם וגדל. כן. אני מודה לו על שהוא לומד איתי, נשמע מגוחך, אבל זה עובד!!

הסיפרייה

בהתחלה הבאתי לו ספרים. הוא לא התעניין בהם. המשכתי להביא ספרים ו… כלום. יום אחד אימי הלכה איתו לספריה והוא הביא ספר שעניין אותו, משהו על אוצרות מצריים הקסומים, ספר דיי מפחיד. ממממ… בינגו. עכשיו אני יודעת מה אתה אוהב. הכי טוב שהוא יבחר לבדו את הספרים שלו. נכון, עדיין הוא מעדיף שאני אקרא לו, אבל גם זאת דרך למידה.

אבחון באמצעות טביעות האצבעות- כף ידע

אבחון בו למדתי להכיר את החוזקות של בני ולנצלם לטובת הלמידה ואת החולשות שלו ומהיכן הן באות. על האבחון ניתן לקרוא בפוסט "אבחון ביומטרי בכף ידע"

אתר גמבה

האתר גמבה מתחיל ממש מהבסיס ומחזק את הקריאה והאיות וגם מחולק לקטעים קצרים. המצחיק הוא שלמרות היותו האתר הכי טוב בעיניי בתחום, הוא בחינם. ואני הוספתי לו טוויסט: סיפרתי לבני שקר לבן: שהאתר מחלק פרסים לילדים חכמים שמצליחים לעבור את השלבים. בכל שלב באמת מחכה לו חבילה בדואר עם מתנה שאני קניתי והטמנתי שם ופתק מצורף.

כללים וחוקים

הרעיון הוא לקבוע כללים ברורים שחוזרים על עצמם ולהיצמד אליהם. בהתחלה אתם עובדים בשביל הכללים, עד שהם נטמעים ואז, הפלא ופלא, הכללים מתחילים לעבוד עבורכם!!! אצלנו הכלל הוא "אין טלויזיה, מחשב וחברים, עד שלא גומרים שיעורים!" היופי בכלל הזה שהוא גורם להיפוך מצב: במקום שאני ארדוף אחריו לעשות שיעורים, הוא רודף אחריי. זה לא קרה תוך יום, אבל נקודת ההיפוך זכורה לי מאוד. באותו היום הכלל היה בתחילתו והוא זילזל בו, הלך לשחק בחדר והיה בטוח שבשעת מבחן אני אשבר. לפתע צילצל באינטרקום חבר שלו. הוא לא ידע מה לענות לו, הוא השתוקק לרדת למטה לשחק והתחיל לבקש ולהתחנן. אמרתי לו "תגיד לו שיחכה. אתה מסיים שיעורים ויורד אליו". את השיעורים הללו אפילו ספיידרמן לא היה עושה מהר יותר.

מחשבות מחזקות

לאורך כל הזמן אני חושבת שהרעיון הוא לעשות כל יום מעט, כל יום עוד משהו ולא להתייאש בבחינת "אבנים, אבנים שחקו המים". המחשבה שהכי מחזקת אותי היא ש"אני לא רצה למרחקים קצרים- אני רצת מרתון!" ואנחנו עוד ניפגש בקו הסיום.

מעטים אלו שלא צפו בהרצאה המרתקת על האסימונים, ובכל זאת למי שלא הספיק:

אסיים במשפט שאמר לי בני יום אחד: "אמא, הלב שלי שמח!"

ספרו לי ולהורים אחרים, מה עבד בשבילכם? איך אתם מעצימים את ילדיכם? איך אתם גורמים ללב שלהם להיות שמח?

• לא רוצה לפספס אף פוסט? הצטרפ/י לרשימת התפוצה שלנו בדף הבית בצד שמאל למעלה.

 | Facebook  | Instagram @lilachdepaz

Comments

comments

Powered by Facebook Comments