Cherchez la Femme

הוזמנתי למסעדת מורגנפלד כחלק מסיור עיתונאים של "אוצרות הגליל" לחשיפת אפשרויות התיירות והאירוח בגליל המערבי.

כשנכנסנו למסעדת מורגנפלד, הוביל אותנו מרסלו לשבת במרפסת מול הים. ההתרעמות הרגעית שלי על אובדן המזגן התחלפה מהר מאוד בשמחה על יופיו של הים.

השולחנות היו ערוכים בסלטים כמיטב מסורת שפע האירוח הישראלי ששואב מקורותיו עוד מימי אברהם אבינו, אבל אל תטעו, הנשמה היא נטו ארגנטינאית עם צ'וריסוס, אמפנדס וסטייקים ענקיים. ואפילו הכלים עליהם מוגש האוכל מיובאים מארגנטינה (!).

לא לשווא שם המקום בהתחלה היה ״מרסלו תאוות בשרים״, אולי מרסלו גילה שזהו שם הנושא בתוכו כפל משמעות בעייתי ושינה אותו לשם הרבה יותר עדין- ״מורגנפלד״.

 

מרסלו תמיד אהב בשרים ואהב לארח אנשים. הוא התחיל לארח באופן טבעי אנשים שהגיעו אליו לבית וישבו בבית, בחצר ובכל מקום פנוי.

כל אדם יכול לספר על הדבר הקטן או הגדול שהביא אצלו לשינוי, לפריצת דרך. אצל מרסלו היתה זו ההזמנה של "אורי בורי" להאכיל את כל המוזמנים בחתונה של ביתו.

באירוע הזה הוא התוודע לכל ה ״מי ומי״ בברנז׳ה הקולינרית. החליט להקים מקום משלו ולאחר הרבה ריצות והרבה ביורוקרטיה הקים את מורגנפלד.

מרסלו יודע גם לתת מילה טובה למיזם "אוצרות הגליל" שמביאים לתודעה ומקדמים פניני תיירות בגליל.

האוכל של מרסלו טעים, פשוט ומשובח. אני אכלתי פילה סלמון פריך ומתובל שהגיע עם תפוחי אדמה פריכים ושעועית ירוקה קרנצ׳ית.

איך הם מכינים במורגנפלד את השעועית ככה ורק לי היא יוצאת דרדלה? תמיד אני שוכחת לשאול את השאלות החשובות…

הסלט עם פטרוזילה וחמוציות (השייך לזרם הישראלי במסעדה) היה מעולה.

חברים חובבי סטייקים התלהבו מהסטייק שהזמינו, ואני גנבתי להם את רוטב הצ׳ימיצ׳ורי (אני מסוגלת לאכול אותו ככה! לטבול אותו בלחם מרוב שהוא טעים ומעקצץ בלשון).

 

לסיום מרסלו פינק אותנו בשלל קינוחים. אני טעמתי סופלה שוקולד חם, שהיה מתוק, נוזלי ומפנק. הטעם השוקולדי שיורד בגרון ומלא בנחמה, מול הגלים שבאים והולכים, פשוט סיום מפנק.

סימנתי לעצמי שאני חייבת להגיע לכאן בערב, לראות את השקיעה, להרגיש את הבריזה ולהריח את ריח הים מתערבב עם ריח האוכל הארגנטינאי של מרסלו.