ולו שתי נשים
מאת: חוה עציוני הלוי
לחיות בתקופת התנ"ך, לטייל על הגבעות,
בלי צלצולי טלפון שיטרידו אותי בדרך,
בלי מחשבים, אינטרנט ופייסבוק…
רק עם גפן, תאנה ורימון.
כל זה נשמע חלום שהייתי מוכנה לו.
הספר "ולו שתי נשים" לקח אותי לשם למשך זמן מה, עם כל הפינוקים והמותרות ומבלי שהייתי חייבת להתקלח בגיגית (מזל…).
בתנ"ך מסופר לנו על פנינה וחנה, נשותיו של אלקנה. חנה היתה עקרה עד שנפתח רחמה וממנה נולד מנהיג- שמואל הנביא- נביא הזעם של ישראל. התנ"ך מספר כי אלקנה אהב והעדיף את חנה "ולחנה יתן מנה אחת אפים, כי את חנה אהב" ומפרט על כאבה ועל הסבל שגורמת לה "צרתה", פנינה. התנ"ך לא מפרט על רגשותיה ועולמה של האישה הדחויה- פנינה וכאן בוחרת הסופרת חוה עציוני הלוי, לעשות חסד עם פנינה ולהחזיר לה את קולה ולהשלים לנו את אישיותה ואת התמודדותה עם היותה ה"אישה הדחויה". יתירה מכך, הסופרת הופכת את פנינה לדמות מרתקת, לאשה חזקה, דעתנית, שאפילו מעיזה לבגוד.
חבל לי שהסופרת לא העזה ללכת עד הסוף עם פרשת האהבים האחרונה (לא אהרוס לכם את הקריאה…), ונכנעה למסגרת המקובלת.
לאורך הספר הנשים כנועות וצייתניות. בדמיוני נשות התנ"ך היו פרועות יותר וחזקות יותר, אבל אני עוד זוכרת את לימודי הבקיאות ויודעת שהנשים בעבר נאבקו בחכמה בתוך הגבולות והמסגרת הנתונה ולצערי, הן עדיין נאבקות.
Comments
Powered by Facebook Comments
קארין
31 בינואר 2013 at 13:53סקירה מאד יפה ונותנת חשק לקרא מייד את הספר! אני כל שבת מתנתקת מהטלפונים – ממש כיף!
לילך
31 בינואר 2013 at 18:18כיף להתנתק בשבת בעיקר מכל המכשירים המקשרים…
ופשוט לנוח מכל השבוע עם המשפחה, עוגה טובה וספר טוב!